assafgavron.com: Media Archive

מאת שרון כהן

“אייס”, אסף גברון. הוצאת גוונים, 205 עמ’, 55 שקלים

הירושלמים מכירים את כתיבתו של אסף גברון ממדוריו במקומון “כל העיר”. כתיבתו העיתונאית גולשת במובן מסוים לרומן הביכורים הזה, וניתנת לזיהוי במידת מה, אך מתוקף אופי הטקסט זוהי כמובן כתיבה שונה במהותה. סגנונה ייחודי, לוקאלי ומאוד “עכשווי” – קשה לדמיין את האפשרות שהרומן הזה יכול היה להיכתב בנקודה אחרת בזמן, או במקום אחר בעולם. ואף שחלקים ניכרים מן הספר מתרחשים בערים שונות על פני כדור הארץ ובזמנים אחרים בעבר ובעתיד, התחושה שהוא משרה היא עדיין של כאן ועכשיו. קשה לתקצר את העלילה מבלי לפגוע בחוויית הקריאה, שהיא אינטנסיווית ביותרולעתים קשה, ומבלי לגלות פרטים החיוניים להתפתחותה.

ובכל זאת, זהו במהותו סיפור על אהבה בלתי אפשרית, על מסע לגילוי עצמי, על הבנת הבנאליות וחוסר הטעם שבנקמה. אייס הוא שחקן כדורגל, אח תאום לראובן, חולה ב”תסמונת אובדןתחושות הגוף”, מאוהב בדנה אהבה שמעבירה אותו על דעתו. הוא עושה מעשה שעליו הוא משלם מחיר נפשי ופיסי כל ימי חייו, ועליו משלמת אהובתו דנה מחיר כבד הרבה יותר. מעשהו כופה עליו חיי נדודים ומסתור; בסיומו של הרומןאנו מוצאים את אייס בניו זילנד האפרורית והמדכאת של שנת 2031. תפיסת העתיד המצטיירת בספר חזקה וריאליסטית מאוד: אייס מעשן סיגריות העשויות מנייר ממוחזר, “בלי ניקוטין, עם ויטמינים” (עמ’ 179). הוא חובש “משקפי טושיבה אלקטרוניים (…) התאמת מספר אוטומטית לכל רגע של היום” (עמ’ 186). עיני כל העולם נשואות בתקווה ובציפייה אל מדעני וטכנאי מזג האוויר הממשלתיים הניו-זילנדים, העמלים להוריד את הגשם שלא ירד כבר שנה. כלבים, כמו בעליהם, מחויבים להצטייד במסיכות המסננות את זיהום האוויר הקטלני. בכל מבנה סגור קיימת מערכת “מיזוג-טיהור-אוויר” הפועלת עשרים וארבע שעות ביממה. התחושה המתקבלת היא של קיום נטול ויטאליות, בעולם חשוךועגמומי, שבו אפילו הפעולה האנושית הבסיסית והפשוטה ביותר – נשימה – מוצאת מרשותו של היחיד, נשלטת ומבוקרת על-ידי כוחות שמחוצה לו – הממשלה על זרועותיה השונות.

הציפייה הדרוכה של אייס ושל יתר אזרחי כדור הארץ לגשם, המדביקה את הקורא עצמו, מסמלת אולי את הציפייה לסוג כלשהו של ישועה, המאפיינת את סוף המילניום הנוכחי – ההרגשה כי משהו מונומנטלי חייבלהתרחש: ביקור חוצנים בכדור הארץ, חורבנו של העולם, או בואו של המשיח. העתיד האפוקליפטי, הדיסטופי, המצטייר בפרק המסכם של הרומן כמשולב עם פתרון מערכת היחסים הסבוכה בין אייס ואהובתו דנה – או, ליתר דיוק, אי-הפתרון שלה.

מעשיו של הגיבור נטלו מדנה, בין השאר, את היכולת לדבר, ולאחר שנים של העדר תקשורת בין בני הזוג מסתמנת האפשרות שדו-שיח ביניהם יתאפשר סוף סוף, הודות לסם חדשני ולא-חוקי המאפשר לבני אדם לתקשר באופן טלפתי. האלם שנכפה על דנה מעלה שאלות בדבר משמעות העדרו של קול נשי מרובושל הרומן (אין בפרק “תאומים”, המסופר מגרונה של אמו של אייס, בכדי “לפצות” על העדרות זו, שכן קולה של האם הוא קול משני לעומת זה של דנה, שהיא הדמות החשובה בחייו של אייס, הכוח המניע את חייו והציר שסביבו הם נעים). ניתן, כמובן, לטעון כי שלילת יכולת הביטוי של דנה מהווה טקטיקה אנטי-פמיניסטית, אפילו מיזוגנית, המשתיקה את קולה של האשה ומאפשרת את ביטויו הבלעדי של הקול הגברי. אך נדמה כי שתיקתה של דנה היא בעלת רבדים נוספים, הקשורים לגיבור עצמו. דנה דוממת כיוון שרק כך יכול אייס להתמודד עם קיומה. אייס משתק ומשתיק את דנה, ובמובן מסוים “מאבן” אותה – משמר אותה בעיני רוחו כאהבת נעוריו הנצחית – מאחר שאינו מסוגל לגשר בין אידיאלהאהבה לבין ביטוייה במציאות הקונקרטית של חייו. דנה הופכת לאובייקט, למושא אהבתו הדומם של אייס, ולמרות האפשרות המסתמנת לקראת סופו של הרומן כי יוחזר לה קולה האבוד, סוגיה זו נותרת ללא מענה. ב”דיאלוג הווירטואלי” הקצר הסוגר את הרומן מצליחה דנה לבטא רק שתי מלים – “אתה משוגע” – ושוב נאלמת דום.

מהי משמעותן והשלכתן של המלים הללו? האם זהו אכן קולה של דנה,או שמא זהו דמיונו של אייס, שהוזה את חזרתה של דנה לחייו? ואולי זהו קולושל אייס עצמו, קולה של המציאות הטופחת על פניו? האם זו תחילתה של תקשורת מחודשת, או שמא דנה נידונה לחיי שיתוק ושתיקה נצחיים, לקיום רק במסגרת תודעתו וזיכרונו של אייס? קולה של דנה הופך לשורה של מטאפורות אפשריות, כפי שהיה הגשם המיוחל, העשוי להתפרש כחיים מחודשים – או כחרטה סופית, כתקווה – או כמוות וחוסר תקווה. יחסו של הקורא לאייס מורכב, ועובר לאורך הרומן שינויים ותהפוכות. למרות מעשהו המזעזע והבלתי-נסלח של אייס בתחילת הרומן מוצא את עצמו הקורא מפתח אליו, באופן מפתיע, רגשות אמפתיה ותחושת שותפות לגורלו. ההזרה הראשונית מפנה בהדרגה את מקומה להבנה את מצבו הבסיסי של הגיבור – שהוא אולי בעצם אנטי-גיבור – מצב של ריחוק וניכור שלו בעל-כורחו מארצו, מאהוביו ומסביבתו הטבעית, ובו בזמן מעצמו. פטריק, חברו הטוב של הגיבור, המתקשר אתו, כיאה לעידן האינטרנט, באמצעות דואר אלקטרוני, הופך ל”עץ אלון יציב, קרוב ובלתי-מוסבר בחיים שבירים ולא-רציפים” (עמ’ 196) – ומדגיש לא רק את המרחק הגיאוגרפי של אייס מכל המוכר והאהוב, אלא את התחושה העמוקה כי ניכור, תלישות ובלבול מלווים אותובאשר הוא, ללא כל קשר למיקומו הפיסי.

“אייס” מעורר התעניינות לא רק בקרב קוראים צעירים, אלא בקרב מורים, חוקרים וסטודנטים בקורסים לספרות עברית. מקור המשיכה של הספר עשוי להיות הדחף להתגבר על הקושי שבקריאה, הנובע מתחושת הזעזוע והדחייה; ואולי זוהי “מציצנות” מעוותת הדומה במובן מסוים לצפייה בסרטי “סנאף”, שכן זהו ספר ויזואלי מאוד – כמעט “קולנועי”. אך נדמה כי בבסיסה מונעת הקריאה על-ידי היכרותנו עם עולמו של הגיבור, והזדהותנו עם מצוקותיו. במובן זה רומן הביכורים של גברון, למרות חוסר הליטוש שבו, הוא בבחינת sign of the times@{- מראה המשקפת את המציאות העגומה של חיינו – הצמא הסימבולי לגשם, העדר תקשורת בלתי-אמצעית בין בני אדם, תחושת התלישות, הניכור והבדידות המאפיינת את עידן המחשבים, הדואר האלקטרוני והמציאות הווירטואלית.

שרון כהן היא דוקטורנטית לספרות באוניברסיטה העברית

הסיפור, “מול המים – 2031″, עיבוד (קיצור) של הפרק האחרון מתוך “אייס”, שנושא את אותו שם, זכה במקום ראשון בתחרות סיפורי מדע בדיוני של ידיעות אחרונת

מאת מנחם בן